בן שמחה ומבורך, נולד ביום י"א בניסן תרפ"ו (26.3.1926) בעיר טריפולי, לוב, שהיתה תחת שלטון איטליה. הוא סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי בנפולי והשתלם בבית-הספר התיכון שבעיר. עמוס הצטרף לתנועת "בית"ר" ובגיל 16 ירד למחתרת. הוא וחבריו הצליחו לברוח באוניית-גרר קטנה ולהגיע לטריפוליטניה בשלום. שם הם אירגנו קבוצה צבאית שעמדה לימין יהודי המקום בשעת הפרעות; קבוצה זו התמחתה בסוגי-נשק שונים בהתאם לצרכי המולדת, אשר אליה חתרו בתוך זעם המלחמה. חברי- הקבוצה פעלו רבות בייחוד בהצלת נפשות בשעת הטבח הגדול והאיום שנערך ביהודים בערי טריפוליטניה בתקופת במלחמת- העולם השנייה והשתלטות הגרמנים. עם תום המלחמה הבריח עמוס יהודים רבים למקומות-מבטחים שונים ואף למצרים. הוא עצמו התנדב לצבא הבריטי אולם ערק מיד לאחר שהגיעה האונייה לחוף חיפה. שלושה חודשים השתלם בעבודה חקלאית בשדה אליהו. אגב-כך עשה נפשות לתנועת בית"ר ואצ"ל. עבר לתל-אביב ולאחר-מכן לירושלים, עבד כספר והיה פעיל בתנועתו.

בראשית מלחמת-העצמאות נמצא בשורות אצ"ל והשתתף בפעולות הארגון בירושלים. הוא עמד בקשר מכתבים רצוף עם משפחתו וקרא לאחיו שבחוץ-לארץ לבוא ולהצטרף ללוחמים, בהרגישו כי זהו עוגן-ההצלה היחיד והאחרון. במכתבו האחרון לאחיו כתב להם: "ייתכן שמכתבי זה יהיה האחרון. החיים במולדת נעשו עכשיו זולים בגלל התוהו- ובוהו... אך האמונה הפועמת בלב מעלה את החייל לסמל הקודש..." בקרב דיר-יאסין נפצע קשה, הועבר לבית-חולים, וכעבור ימים מספר, ביום ד' בניסן תש"ח (13.4.1948), מת מפצעיו והובא לקבורה בבית-הקברות בסנהדריה בירושלים.

ביום כ"ט בניסן תשי"ב (24.4.1952) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.